התפתחות כתב היד כאמצעי תקשורת

מלי קדוש – מוסמכת האגודה לגרפולוגיה מדעית ישראל וחברה בארגון בודקי זיופים בארה"ב NADE=National Association of Document Examiners

בעולם בו אנו חיים תקשורת כבר לא עונה להגדרה של העברת מסרים בין אדם לאדם כי אם תקשורת מורכבת ממגוון רחב של צורות התקשרות: שפה, כתב יד, שפת גוף, סימנים מוסכמים לדוגמה שופטים במשחק ספורט, דואר, הדלקת משואות על גבעה, חצוצרות, מורס, טלפון, פקס, דואר אלקטרוני, לווין, פייסבוק, אינסטרגם, טינדר , טלוויזה רדיו ועוד ועוד – כל אלה הם חלק מאפשרויות של יצירת תקשורת.

אתייחס במאמר להתפתחות הכתיבה, מה אומר לנו כתב היד מעבר למשמעות המילים שנכתבות.

כתיבה

האדם הקדמון לא ידע לכתוב, כאשר ביקש לכתוב דברים לעצמו או להעביר מסרים היה ביכולתו לצייר ציורים . הוא צייר על קירות של מערות ועל גושי חומר לח. מכתב החרטומים התפתח הכתב הפניקי הקדום וממנו התפצלו שפות שמיות נוספות.
לדעת חלק מהחוקרים לציורים במערות היתה משמעות דתית.
חוקרים אחרים חושבים שהציורים נועדו להנציח לאורך זמן מאורעות חשובים בחיי השבט או המשפחה.

כתיבה בציורים

בתחילה ציור של רגל הביע רק "רגל", אך במשך הזמן החל האדם הקדמון לצייר רעיון שקשור ברגל. לדוגמה את הפועל ללכת.
שימוש בציורים לצורך הבעת רעיונות נקרא כתיבה אידיאוגרפית = כתיבת רעיונות.
לפני 6000 שנה תושבי בבל מצרים, סין הרבו להשתמש בכתיבת ציורים.
קושי שהתעורר:
1. ציור אחד עשוי להעלות רעיונות שונים אצל אנשים שונים ועשוי להוביל לאי הבנה ובלבול.
2. דרוש הרבה מאמץ, זמן, וקירות מערה בכדי להביע רעיון.
פיתרון: הוחלט שציור אחד או שורה של ציורים ייצגו מילה בשפה.
לדוגמה חודש כיסלו – ציירו כיס ואחריו לב

מהי עמדת ביהמ"ש העליון לגבי חוות דעת מומחה של גרפולוג?

שיטה זו של חלוקת המילה להברות וציור לכל הברה נקראה כתיבת הברות.
קושי שהתעורר: בשיטה זו צריכים היו האנשים לזכור מספר גדול של ציורים, ולכן התחילו ציורי ההברות להיות פחות ופחות דומים לעצמים שמהם קיבלו את שמותיהם, והפכו לסימנים מופשטים יותר. לדוגמה בית

כתב חרטומים

במצרים מצאו כתב חרטומים על אנדרטאות, על מקדשים ועל מצבות. בהתחלה לא ידעו מה כתוב ואיך לפענח את זה. קראו לזה כתב חרטומים.
חרטומים היו חכמי מצרים, כוהני דת וסופרים חכמים. יתכן שהשם בא גם מהמילה לחרוט
כשנפוליון הגיע למצריים (1800) הוא מצא שם אבן בזלת שחורה שנקראת "אבן רוזטה" – עליה היה כתוב ב-3 שפות שונות : כתב חרטומים, כתב מצרי פשוט ויוונית.
היות ואת הסימנים של כתב מצרי פשוט ויוונית כבר הכירו, הצליחו החוקרים לפענח את כתב החרטומים, כתב שמצאו כתובות כבר מהמאה ה-4 לפנה"ס.
על האבן חקוקה חקוקה כתובת – צו מטעם אספה של כוהנים שהתכנסו בממפיס, אשר ייסד את פולחן האלוהות של תלמי החמישי. הצו מתוארך ליום 4 בקסנדיקוס לפי הלוח המוקדוני ו-18 במשיר לפילוח המצרי, בשנה התשיעית למלכותו של תלמי החמישי, תאריך אשר מקביל ל-27 במרץ 196 לפנה"ס.

כתב עברי

ע"פ התורה היה שימוש בכתב עברי. לוח גזר, מצבת מישע, כתובת השילוח ועוד מהם לומדים על הכתב שבו השתמשו אבותינו, זה כתב כנעני עתיק שהתפתח מהכתב הפניקי.
אח"כ התפתח הכתב לכתב הארמי שהובא לארץ בידי העולים מבבל (חז"ל קראו לזה כתב אשורי). תחילה לא היה כתב אחיד היו הבדלים רבים, אך כשהומצא הדפוס באמצע המאה ה-15נוצרו רוב האותיות העבריות שאנו משתמשים היום. בכתיבה מימין לשמאל: עברית ערבית – נוח יותר כתיבה במכחול על נייר, נוח יותר להתחיל מימין
כתיבה משמאל לימין – יוונית אשורית בבלית – כתבו על לוח טיט קשה או לוח שעווה, קנה מעץ או מתכת היה צורך להתאמץ ולכן נוח לכתוב משמאל לימין בצורה שרואים מה כותבים.

אמצעי הכתיבה

האדם הקדמון שרטט ציורים על עצמות של חיות בפיסות צור חדות (מעין איזמל), או שהוא משח צבעים על קירות המערה. בבל מצרים יוון רומא היו חורטים אותיות על מצבות אבן. במהלך הזמן עברו לשיטת כתיבה קלה יותר בדיו ובקיסם עץ, וכתבו על חומרים כמו קלף (עור של בהמה מעובד), או פפירוס (עשוי מחלקים של גזע העץ שהוצמדו שתי וערב ויובשו ונדחסו עד שנוצר משטח אחיד).
הסינים והיפנים נהגו להשתמש במכחול דק לשם ציר האותיות ממש עד קרוב לתקופתנו.

דיו: סוג הדיו העתיק ביותר הוא דיו שחורה שהפיקו הסינים לפני 4500 שנה.הם נטלו שרף מעצים ודבק טבעי שהפיקו מקליפות עצים וערבבו אותם בפיח שהופק משרפתם של שמנים שונים.
דיו לכתיבה – חומר נוזלי שלא מערבבים בו אבקה, בכדי לא לסתום את החריץ של עט נובע. עד לפני זמן קצר ייצרו את רוב הסוגים של הדיו מחומצה גלית או מחומצה טאנית שמקורה בעץ האלון, בבלוטים שלו. התרכיז עורבב בחומרים כימיים המכילים ברזל והתרכובת קיבלה גוון שחור.
כדי לקבל דיו כחול הוסיפו צבע כחול בהיר. דיו כזו הולכת ומשחירה במשך הזמן בהשפעת גזים באוויר ולכן עשויה בדיקת צבע הדיו להעיד על גילו של מסמך שנכתב בה.
דיו בעט כדורי מכילה יותר חומרי צבע והיא סמיכה הרבה יותר משום שהיא אינה מכילה מים. יש בה שמנים שאינם מתנדפים ולכן המילוי לא מתייבש. הדיו עוברת מהמילוי בעט אל הנייר באמצעות כדור המסתובב באופן קבע בתוך העט.

נייר

ההנחה היא שייצור הנייר החל בסין בשנת 105 לספירה בערך לפני 1900 שנים כאשר קורעים פיסת נייר רואים סיבים זעירים שמבצבצים מאיזור הקרע, אלה הם סיבי תאית, החומר שממנו עשויים דפנות התאים של הצמחים. ייצור הנייר הוא תהליך של הפרדת הסיבים, ערבובם במים וחיבורם מחדש בצורת יריעות או גיליונות דקים.
עד סוף המאה ה-18 ייצרו את כל הנייר בעבודת כפיים ולכן הנייר היה מצרך יקר מאד.
היו מפרידים את הסיבים ע"י חבטה בהם, השרייה במים או בחומרים ממיסים, עד שנוצרה דייסה של מים וסיבים. לקחו רשת מתוחה במסגרת, טבלו בדייסה והרימו על הרשת , נותרה שכבה דקה, המים טפטפו ממנה, אח"כ השתמשו במכבש בכדי לייבש. קילפו את הגיליונות וטבלו אותם בדבק בכדי שזה לא יתפרק, ובכדי שגיליון הנייר לא יהיה סופגני מדי. בדר"כ מייצרים נייר משבבי עץ אך יש גם סוגי נייר משובחים יותר שמייצרים מפסולת בד, כותנה ופשתן. כיום מוסיפים חומרים כימיים המלבינים את דפי הנייר ואף מייצרים דפים עם ברק ועם דרגות לובן

כלי כתיבה

נוצה: לאחר המצאת הנייר התברר שנוצת אווז, ברבור או עורב, יכולה לשמש כמכשיר כתיבה טוב. היו מחדדים את קצה הנוצה וחורצים אותו באמצע. לאחר טבילת הקצה בדיו והנגיעה בנייר היה הנוזל יורד בחריץ ומשאיר את רישומו על הנייר.
עט נוצה נקרא – קולמוס – ממילה בייונית ששמה קנה נוצה.
קושי: – הנוצה היתה נשחקת מהר מדי.
עט ציפורן: ציפורן מתכתית נכנסה לשימוש ב-1800, היא היתה עשוייה פח פלדה, הציפורן נקבעה בקצהו של מקלון עץ והיה צורך לטבול אותה מחדש לאחר כתיבה של מילים אחדות. במאה ה- 20 הופיעו העטים הכדוריים.
עיפרון: מכיוון שהכתיבה בעט לא היתה לגמרי נוחה, ויד לא מוימנת היתה עלולה להכתים את הנייר הונהג כבר במאה ה-16 שימוש בעיפרון שזה מקלון עץ ממולא בגרפיט (צורה של פחמן). לפני כן השתמשו במכשיר דומה ובו תיל עופרת ואכן השם עיפרון נגזר מ-"עופרת" ופנים העיפרון נקרא עופרת עד היום, למרות שבפנים יש גרפיט ולא עופרת.

דפוס

גוטנברג ממציא גרמני במאה ה-15 שהמציא את הדפוס בשיטת אותיות נפרדות. גוטנברג היה חרש מתכת והוא החל לערוך ניסויים, הוא חיפש דרך להעתיק כתבי יד באמצעים מכניים. הוא הגה את הרעיון שבמקום לגלף אותיות צמודות זו לזו בלוח עץ, אפשר לבנות תבניות לצקת לתוכן עופרת מותכת וכך תתקבלנה אותיות ממתכת. ניתן לסדר אותן ולצמיד אותן למרוח עליהן דיו ולהניח דף נייר. וכך לאט לאט הוא שיכלל את המצאתו ולמעשה הוביל את העולם למהפכת הדפוס מבחינת היכולת להפיץ חומרים כתובים בכל העולם, בשפות שונות תוך חשיפת הספרים לשכבות רבות באוכלוסייה.

טופס יצירת קשר





Call Now Button